פסק-דין בתיק ת"ק 38973-09-12

לפני תביעה קטנה לתשלום סך 6619 ש"ח המהווה לטענת התובעת נזק שנגרם לה עקב פגמים במוצר שרכשה מהנתבעת.

הנזק מורכב מהשבת עלות המוצר בסך 3619 ש"ח ועוגמת נפש בסך 2000 ש"ח.

כפי שניתן לראות סכום התביעה עומד אם כן על 5619 ש"ח ולא כפי שנרשם בכותרתה.

מדובר בארון + כיור  לאמבט, מעיון בחשבונית המס עולה כי היחידה כולה עלתה כ-2200 ש"ח להיום.

כבר עתה יצוין שבדיון עלה שכנראה מדובר בכיור הנפרד מגוף הארון ואשר ניתן להחלפה בכיור אחר ללא צורך בהחלפת הארון לגביו אין טענות.

התובעת טוענת כי המוצר נרכש והותקן ע"י מתקין של הנתבעת בחודש ספטמבר 2011 ונמסרה תעודת אחריות שתוקפה לשנה.

בחודש מרץ 2012 התגלו סדקים במשטח השיש של הכיור וניסיונות להגיע להבנה מול נציגי הנתבעת בעניין זה עלו בתוהו, בעלה של התובעת טען בדיון כי לכל הפחות ניתן היה לשלוח נציג עם רקע מקצועי שיבדוק את הנזק שאירע ויחווה דעתו לכאן או לכאן ברם הגם שלפני הרכישה היחס היה חמים וקשוב הרי שלאחריה וכשעלו התלונות, לא היה עם מי לדבר אצל הנתבעת  ומכאן התביעה.

הנתבעת טוענת כי האחריות שניתנה על המוצר איננה כוללת שבר או סדק בכיור והפנתה לתנאי האחריות שנמסרו עם המוצר. כך גם נטען כי התלונה הופיעה 7 חודשים לאחר ההתקנה. הנתבעת בדקה לטענתה את טענות התובעת לגופן, ביקשה וקיבלה תמונות ואז הסתבר שמדובר בסדקים וקילופים לאורכם שנגרמו ממכות או מנפילת חפצים ולא מדובר בפגם בייצור.

למרות זאת ומתוך רצון טוב ולאחר שהתובעת פנתה לנתבעת באמצעות עו"ד, הסכימה הנתבעת לתת לה הנחה בשיעור 25% על רכישת כיור חדש.

מכל מקום, טוענת הנתבעת כי עלות הכיור עומדת על 1184 ש"ח וכי יתרת הסכום הנתבע מופרזת ומנופחת.

נציג הנתבעת טען כי הנטל להוכחת מקור הנזק רובץ לפתחה של התובעת.

זהו אכן הכלל. 

אלא שכאשר מדובר ביחסים שבין ספק ללקוח הדברים מעט שונים, מכיוון שלספק שליטה ולרוב גם ניסיון וידע רחבים יותר ביחס למוצר אותו הוא מספק הרי הנטל הרובץ על הצרכן קל יותר ולמעשה תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) התשס"ו-2006 (להלן:"התקנות") מעבירות את הנטל דווקא ליצרן/הספק.

אמת, תעודת האחריות בכתב מחריגה סדקים ושברים בכיור ברם תעודה זו היא מסגרת הסכמית משפטית שאיננה מתנה על הוראות אחרות של התקנות (וכך גם קובעת תקנה 14(ג) לתקנות.

תקנה 2 לתקנות הנ"ל הדנה באחריות יצרן לביצוע תיקונים/החלפות איננה מזכירה ולו ברמז את תעודת האחריות אלא קובעת אחריות עצמאית מכוח דין.

היא גם איננה מצמצמת את זמן האחריות שבתעודה שנמסרת ללקוח אלא קובעת זמן אחריות מינימאלי מכוח התקנות ושל שנה אחת.

התקנה קובעת כי בשנה הראשונה יתקן או במידת הצורך יחליף הספק/היצרן כל קלקול שנתגלה בטובין כשהמחוקק לא ראה לנכון לצמצם את אותו קלקול (שכולל גם פגמים וליקויים) רק להתחייבויות על פי תעודת האחריות אלא בחר להרחיב-"כל קלקול".

המחוקק החליט להעביר את הנטל לספק כשקבע בתקנה 2(ג) לתקנות כי על היצרן להוכיח שמקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן.

ומן הכלל אל הפרט, הנתבעת היא זו שסיפקה את הכיור, היא זו שהתקינה אותו (באמצעות מתקין מטעמה) אך היא איננה מסוגלת להסביר מהיכן הופיעו הסדקים והשברים (ועל כך שאלתי את הנציג במפורש),היא לא ראתה לנכון לשלוח נציג מטעמה לבית התובעת כדי לבדוק האם אכן מדובר בנזק שמקורו בשימוש לא נכון מצד התובעת או הקשור אליה באופן אחר והדבר גם לא הוכח בדיון לפני.